לפניכם כתבה שהתפרסמה במגזין hDL על חלוצים בתחום התכשיטנות, בה אני מספר לכתבת איריס לקנר על מורשת משפחתי הארוכה והענפה
מאת: איריס לקנר
מעקב אחרי משפחת קאשי מביא אותנו לימי גלות בית ראשון, אז השתייכו אבות המשפחה לקהילה קטנה אשר התגוררה באזור הנחשב כיום לצפון איראן, שבתחילת המאה ה- 20 היווה פיסה מחלקה הדרומי של רוסיה. שפתם המדוברת של כל יהודי האזור הייתה ארמית. המשפחה התפרנסה ממחזור זהב שנאסף מצורפים במהלך עיבוד התכשיטים, ממנו הפיקו מחדש זהב טהור.
לאחר פרוץ המהפכה הבולשביקית, הפך הקונספט של יהודי העוסק בזהב לבעייתי משהו. סב המשפחה, רבי קאשי, החליט שזהו זמן טוב לעלות ארצה. המשפחה ארזה את מיטלטליה ופנתה ירושלימה, כשהם עוברים דרך פרס, עירק וסוריה. תלאות המסע הכריעו את כל בניו של סב המשפחה, שנפטרו מאבעבועות שחורות, אולם משהגיע לירושלים, נולדו לסב ילדים נוספים וכך גם לאחים הצעירים ממנו.
עודד קאשי
העלייה לארץ
המשפחה השתקעה בתוך העיר העתיקה והחלה בשיתוף פעולה עם אומן תכשיטים ארמני, איתו עבדו את פרוץ מאורעות תרפ"ט. מאחר וההמון הערבי איים לעשות בהם שפטים, נאלצה המשפחה לעזוב את העיר העתיקה והתמקמה בנחלת שבעה עד לשנת 1936. אז החל הרעב, חזרו המאורעות ולקראת מלחמת העולם השנייה – ירדה משפחת קאשי מצרימה.
לאחר כשנה חזרה המשפחה לישראל. חלקה שב לירושלים, ואילו הפלג המשפחתי של עודד קאשי, שכלל את סבו ואחיו, הגיע ליפו. הם רכשו שם מתחם בשם "חצר פיינגולד" שהיה למרכז מסחרי קטן עם בית מגורים, בית מלון וקזינו (כיום שכונת עג'מי). בנקודת זמן זו, מספר עודד, החלה המשפחה לעסוק בצורפות. בשנת 1948, כשהחלו קרבות האצל עם הערבים, שוב נטשו את מקום מושבם ונדדו לנווה צדק, שם התגוררה המשפחה, עד שעברה לצפון הישן של תל אביב.
לאחר קום המדינה פתחה משפחת קאשי מספר חנויות, בתחילה ביפו ובנחלת בנימין, ולאחר מכן ברחוב אלנבי, סמוך לבית הכנסת הגדול. חנות זו הפכה במהרה לחנות הדגל של המותג המשפחתי. סבא קאשי ייצר, עיצב ומכר את כל הפרטים ומיטב הסלבז של שנות ה- 60 נהגו לפקוד את המקום. כדאי לזכור כי באותה תקופה עדיין לא נצפו בארץ נציגי רשתות ומותגים בינלאומיים, ונראה כי משפחת קאשי מלאה את החלל.
בני הדור השני והשלישי גם הם לא שקטו על השמרים, ופתחו לא פחות משלוש חנויות לאורך רחוב לאלנבי וחנות נוספת במצפה בכלבו שלום. לקראת סוף שנות ה- 70 נסגרו החנויות ביפו ובנחלת בנימין, ובמקביל להתפתחותה של תל אביב, הגיעה המשפחה לכל האתרים הנחשקים: תחילה לרחוב דיזנגוף, בשנות ה- 80 לקניון איילון, ואילו בשנות ה- 90 עבר עודד קאשי ועמו דוד נוסף לכיכר המדינה.
עודד קאשי
מדינה צעירה – בורגנות זעירה
כאשר ייצרה המשפחה תכשיטים בירושלים יחד עם גרגור הארמני, השימוש באבנים היה נדיר, וחומר הגלם העיקרי היה זהב. חומר הגלם הכתיב את סגנון העיצוב ואפשר לייצר צמידים בעלי נפח, או יצירות הבנויות מחוטים של זהב (פוליגרין). בתחילת שנות ה- 50 התווספו לעיצוב סגנונות מודרניים יותר, כגון ארט דקו, המתאפיין בקווים גיאומטריים וסימטריים.
מאמצע שנות ה- 50 שולבו בעבודות הצורפות אבני חן ויהלומים ובשנות ה- 60 נכנס לאופנה הזהב הלבן. כך זכתה כל בורגנות ל אביבית צעירה של אותם הימים בפק"ל שכלל צמיד זהב לבן בתוספת טבעת עם יהלום סוליטר. היום, אגב, זוכות רבות מהדוגמאות שעיצב אביו של עודד בשנות ה- 50 וה- 60 לתחייה מחודשת, בתוספת פרשנות מודרנית. בשנות ה- 70 נוסף המימד התיירותי, האוכלוסייה המקומית נחשפה למגמות התכשיטנות העולמית. בתחילת שנות ה- 80 גובר זרם ההשפעות מחו"ל, ובארץ חל שינוי.
עודד קאשי
בשלות מוזהבת
ככלל, מסביר עודד קאשי, כל ענף התכשיטנות העולמי הפך ברבות השנים מעסקים משפחתיים מסורתיים לגופים המושפעים מעולם האופנה והארכיטקטורה. גם בישראל החלה חשיפה לאיכויות חומרים חדשים שלא היו מוכרים עד אז בארץ, ולראשונה על הפרק נושא הנדסת תכשיט. "בניית תכשיט דומה לבניית בניין", מסביר קאשי. "טעות באחד השלבים תביא לתוצאה דומה הן בארכיטקטורה והן בייצור התכשיט".
סוף שנות ה- 80 ותחילת שנות ה- 90 היו עת החידושים, כשהבולט בהם היה טכניקת לייצרו תכשיטים עם שיבוץ בלתי נראה של יהלומים, אותה הגה קאשי יחד עם יצרן ישראלי נוסף בשם אוליבה. "ישראל כבר אז הייתה מיני מעצמת הייטק", מספר קאשי. "מכשירי המדידה ליהלומים והכלים לטיפול באבן היו מפותחים. אחד העובדים הסב את שתומת ליבנו לטכניקה שהכיר מעברו הצבאי, אשר ניתן היה ליישמה בשטח שלנו". כך החל קאשי לייצר טכנולוגיית שיבוץ חדשנית וכעבור זמן קצר הגיע לאיכות העבודות שנעשו בחו"ל, מה שהביא לצמצום הייבוא של פריטים דומים.
עודד קאשי
תכשיט ישראלי זה הכי, אחי
עודד קאשי ממצב את עצמו כשתכשיטן הפועל גם בענף היהלומים, אך לא יהלומן. לדבריו, הידע הנדרש ממנו ומחבריו למקצוע בתחום היהלומים הוא לפעמים רחב יותר מטווח ידיעותיו של יהלומן. לקולקציית התכשיטים כיום קשר הדוק עם המתרחש בתחומי האופנה השונים – החל מטקסטיל ועד לעיצוב, אך בד בבד שומרים יצרני התכשיטים על אמירה אישית בעיצוביהם. סגנונו של עודד קאשי מוגדר כקלאסי עם נגיעה מודרנית.
קאשי מאוד אוהב אבני חן, ולרוב ישבץ יהלום בכל תכשיט שייצור, בשל האופן בו הוא מאיר את התכשיט, לדעתו, ובשל זיקתו להיסטוריית הצורפות המשפחתית.לדברי קאשי, ישראל עשתה לעצמה שם של מעצמה בתחום התכשיטנות. מבחינת רמת הייצור המדורגת ישראל במקום מעולה, על אף שמבחינת עיצוב עדיין קשה להם להתחרות באומנים כגון התכשיטנים האיטלקים. מאחר והשנים עשו את שלהן, ויצרני תכשיטנים מקומיים סללו את הדרך לדודות ההמשך, כיום קל יותר לישראלים להציג ולמכור את תכשיטיהם בחו"ל.
עודד קאשי 